כיצד מעוצבים סטראוטיפים על בעלי תפקידים\מקצוע בתקשורת הישראלית?
שם: דן סוסנובסקי
מורה מנחה : מרלין וניג
אורט גבעת רם
תוכן עניינים
עמוד 1...................................................................................................שער
עמוד 3-4.................................................................................................מבוא
עמוד 5-9................................................................................................פרק ראשון
עמוד 10-13...........................................................................................פרק שני
עמוד 14..........................................................................................סיכום ומסקנות
עמוד 15.......................................................................................... ביבליוגרפיה
עמוד 16............................................................................................ תמונות
מבוא
מאז ומתמיד כל בן אדם במדינת ישראל שמתחיל לפתח קריירה מסיים במקצוע, עבודה שאליה הוא שואף. כיום שמישהו רוצה להתחיל לעבוד במשהו מסוים הוא חייב ללמוד לזה ולהתכונן לזה. זה מתחיל מגיל צעיר מאוד, מתקופת בית ספר תיכון ואילו חטיבת ביניים.
מדוע ?
רוב בני האדם שואפים להגיע לפרנסה טובה, עבודה טובה שמגייסת אושר ובעיקר עושר.
בשביל להגיע לעבודה שאליה שואפים, מחויבת עבודה אינטנסיבית, רצון רב ובעל כוח רצון רב.
זה מתחיל מגיל מאוד צעיר וככל שרוצים להגיע להיות משהו גבוה בעבודה או אפילו בצבא , דרוש השקעה מאוד גבוה. לדוגמה, אם מישהו רוצה להיות עורך דין פלילי בכיר מאוד , הוא חייב להתחיל להשקיע כבר מגיל צעיר ? מה זה צעיר 13,14.
למה 13 14 דווקא ? כי מגיל כזה מתחילים לעצב את העתיד .
נחזור למישהו שרוצה להיות עורך דין פלילי.
בגיל 13 , כיתה ז הוא חייב ללמוד את אותם המקצועות שהוא נדרש בשביל להוציא ציונים טובים על מנת להתקבל לתיכון טוב.
נגיד והוא התקבל לתיכון נחשב כגבוה , הוא מקבל כלים גבוהים על מנת להצליח בבגרויות וככל שהוא יצליח יותר בבגרויות , 6 שנים אחרי (נניח והצבא לא משפיע על העתיד) הסבירות להתקבל ללימודי משפטים , על מנת להיות עורך דין תהיינה גבוה יותר.
למה הרוב רוצים להגיע לתפקידים גבוהים יחסית (עורך דין, איש עסקים,טייס וכ'ו...), לרוב בגלל הסטיגמות הקיימות כלפי בעלי תפקידים שונים בתקשורת, לרבות בסדרות טלוויזיה וסרטים אבל גם ברשתות החברתיות ואמצעי מדיה נוספים. הסטיגמות, מקורן במציאות, אך לעיתים הן תופחות מעבר.
כך, לדוגמה ישנם תפקידים שמעוררים רתיעה, כמו פקחים שמחלקים דוחות לאזרחים. התקשורת מחזקת דימוי זה וכך ואף אחד לא באמת שואף להגיע להיות פקח. ובהמשך, בעקבות הדימוי, כולם מתייחסים לפקח כ-''דרגה שנייה'',''תת רמה'',''בן אדם רע'' וכ'ו...
לצד זה, ישנם מקצועות שנחשבים ל"בכירים" ומוערכים יותר אליהם התקשורת מתייחסת כ-''רמה גבוהה'' . דוגמאות לכך: רופאים, עורכי דין וכו'.
סטיגמות על בעלי תפקידים ומקצועות, יש גם בצבא. בתקשורת יש מיתוג נפרד ללוחמים לעומת פקידים וכשסרטה של טליה לביא "אפס ביחסי אנוש" יצא לאקרנים וגולל את סיפורן של פקידות צה"ל, הוא הפך לקאלט בשנת 2014 כי הוא היה שונה לחלוטין ביחס לייצוגם המרובה של חיילים קרביים, שדימויים הוצג שתי וערב ובכך חוזק מעמדם.
עד היום, במידה ושומעים על חייל שהוא לוחם , מגדירים אותו גיבור ואילו חייל העובד בתפקיד שהוא לא פיזי או טכנולוגי של צהל , הוא ''חלש''. לדוגמה: אם נלך ברחוב ונכיר לוחם שייטת 13, נתפלא ונעריץ.
ואילו נפגוש אחד עובד רס''ר , נצחק עליו ונזלזל.
פרק ראשון- סטיגמות על בעלי התפקידים
קיימות ביקורות רבות על תפקידים פחות מקובלים וקיימות הערכות רבות כלפי תפקידים יותר מקובלים.
אף בן אדם לא רוצה לעבוד בעבודה (בנוסף לעבודה שלא מקבלים ממנה מלא כסף) שהסטיגמות שלה הן שליליות.
אנחנו חיים בעולם שבו מאוד חשוב לנו מה אומרים עלינו או על מה אנחנו עושים.
בנוסף לסטיגמות, אפשר לראות לדוגמה במנתח לב את הרזומה המאוד מרשים שיש לו (בין אם זה מעל 10 שנים של לימודים\התמחות ורובם היו בתפקידי רפואה בצבא הגנה לישראל) ולראות את הדוגמה בסוהר בשב''ס (שירות בתי סוהר) שקיימות עליו לא מעט סטיגמות.
יש שיגידו (לדוגמה אני) ''כל עבודה מכבדת את בעליה'' אבל אם נשאל כל אחד שהחיים עוד לפניו, נראה אחוז מאוד מאוד גבוה של תשובות שאומרות שהם ירצו לעבוד בעבודה גם ''שמכבדת את בעליה'', שמשלמת בהתאם ולחלק למרבי הצער ירצו ללכת לעבודה שמתי שהם ישמעו שהם עובדים בה הם יתפעלו מהם לטובה.
לדוגמה פקח חנייה בתל אביב, אם נלך לשאול אותו מה היה החלום שלו שהיה בגיל יותר צעיר, סביר להניח שלא היה אומר להיות פקח. קיימות מלא סיבות בכך שאנשים נאלצים לעבוד בעבודות שהמוניטין שלהן שלילי לדוגמה:
-
צריך לפרנס את הבית, לשלם חשבונות ולהאכיל את המשפחה, ואין זמן וכסף לעצור את העבודה ל4 שנים בשביל ללמוד.
-
יש אנשים שלא בשלים ללמוד ו12 שנות לימוד בבית ספר הספיק להם והם לא מצאו עבודה אז הם צריכים ללכת לעבודה פחות ''מקובלת''.
-
יש אנשים שלא בשלים לכמות גבוהה של שעות עבודה אז הם מעדיפים לעבוד בעבודה כזו או אחרת.
-
אנשים שאין להם ברירה ואין להם ''קצה חוט'' אז הם נאלצים לעבוד בעבודות כאלו על מנת להתפרנס ולמרבה הצער, לקוות לנס.
יש מספר עבודות שהשכר שלהם בהתאם, התנאים טובים והסטיגמות עליהן שליליות גם כן לדוגמה: פועלי זבל.
איך בתקשורת מציגים אותם?
אפשר לראות את התוכן של הכתבות השונות שעושים על בעלי תפקידים שונים.
אפשר לראות שהולכים לראיין לדוגמה עובד עירייה או בן אדם שעובד קשה ולא מרוויח כמו שכר של מישהו עם תארים שוהים, שואלים אותם שאלות בהתאם לעבודה שלהם, ''הם פחות מקובלים''.
שמראיינים מישהו מעבודה גבוהה (טייקון, עובד הייטק, עורך דין) השאלות ששואלים אותו הן שונות מכאלה של עבודה עם מוניטין נמוך יותר. לא ישאלו עורך דין: ''איך מתמודד עם סטיגמות מאנשים ברחוב''
במידה ומראיינים \ פוגשים מישהו בעבודה גבוהה, המקום של הראיון, במקום ברחוב אז הראיון נמצא במקומות כמו מסעדות יוקרה, בתי מלון, בבתים המפוארים של המרואיינים וכו'.
השוואות בויקפדיה בין עורך דין לבית סוהר בשירות בתי הסוהר
כאן אפשר לראות את ההבדל בין סוהר בשירות בתי הסוהר לבין עורך דין- בויקפדיה רושמים סוהר ורשומים עורך דין ורואים את ההבדל.
אפשר לראות שעל החיפוש סוהר אין הרבה מה לרשום, רשום קצת מאוד דברים ומיעוט ואילו על עורך דין יש פירוט רב ובכל מיני קטגוריות.
כמובן שבנושא של משרד עורכי דין יש הרבה יותר על מה לרשום מאשר על סוהרים בבתי סוהר אבל אפילו בויקפדיה אפשר לראות את ההבדל הגדול שיש בתוכן ובקטגוריות.
התפקידים עם מוניטין גבוה יותר
אחרי שהתעסקנו יותר בבעלי תפקידים עם סטיגמות שליליות, נדבר על בעלי תפקידים עם סטיגמות יותר חיוביות. יש בעלי תפקידים מסוימים בעבודות שונות שברגע ששומעים במה הם עובדים יש לזה עין אחרת.
מה הכוונה ?
ניקח לדוגמה טייקון (איש עסקים). בן אדם מסוים יספר מה השם שלו איפה הוא גר(שאר הפרטים של כל בן אדם) וברגע שהוא יגיד שהוא טייקון\ איש עסקים רוב גדול של אנשים יסתכלו עליו בעין יותר חיובית, מבט יותר זוהר.
חלק יסתכלו מהתפעלות שהוא מצליח וחלק אולי יקנאו בו שהוא מצליח כלכלית ושהוא ככה ''מקובל'' בחברה הישראלית.
בתקשורת אנו יכולים לראות איך מהללים (בצדק אמנם) בתקופה הזו את הרופאים, ואלו העובדים שעבודים בעבודות ''שחורות ולא מקובלות'', לא מקבלים במה.
עוד דוגמה למקצוע עם מוניטין גבוה יותר, רופא.
ברגע ששומעים שמישהו רופא ולא משנה מה הבן אדם (בן אדם נחמד, נעים, לא נעים) ישר התפעלו ממנו יגידו לו תודה שהוא מציל לנו את החיים (במיוחד במגיפת הקורונה) ועוד מלא דברים טובים וחיוביים.
ששומעים על בן אדם שהוא סטודנט לרפואה, ישר כל הסטיגמות החיוביות נאמרות: ''אני רוצה להיות כמוהו'', ''הוא יהיה עשיר מאוד'', ''הבן אדם תותח''.
מה שלא אומרים על סוהרים, פקחים, פקידים, מנקים, לעתים עובדי עירייה, עובדי זבל- לא משנה מה הם התנאים של העובד, מה השכר ואם\כמה הוא
מרוצה
.
כיום בתקופות הקורונה אזרחי ישראל לא יודעים איך להודות לרופאים שמצילים את חייהם של החולים ומסכנים את עצמם.
מחווה זאת מרגשת ללא ספק, אילו היה מדובר במרד אסירים גדול מאוד בארץ לדעתי האישית לא היו יוצאים למרפסות למחוא כפיים למען הסוהרים שמסכנים את חייהם בגלל הסטיגמה המצערת והשלילית שבעלי תפקיד מסוים עדיף על האחר.
ליאור, צעיר ממוצא אתיופי מראשון לציון, הותקף ע”י פקחי העירייה לאחר שהואשם לשווא בגניבה. כך פורסם היום (ד’) בגלי צה”ל.
הצעיר טייל לתומו עם הכלבה שלו, לפתע, פקחי העירייה ניגשו אל הצעיר וביקשו לעצור אותו בעקבות טענה כי הכלבה נגנבה מאחד הפקחים. לאחר שהחלה מהומה במקום הכלבה נבהלה וברחה. העצור החל לרדוף אחרי הכלבה ונתקל בהתקפה מצד השוטרים. “עשו לי מעצר חשוד כאילו אני מחבל. זה ממש הזוי. אמרתי להם ‘תקשיבו’, אתם הזויים”, אמר העצור. בסרטון רואים את הצעיר שרוע על הרצפה ומפציר בשוטרים שמדובר בטעות, אולם השוטרים התייחסו לטענותיו
כאן אפשר לראות כתבה שמספרת על מקרה ששוטרים תקפו אתיופי מראשון לציון בגלל חוסר וודאות מה קרה , למה פקחי העירייה ניגשו אליו.
אי אפשר לדעת מה היה שם, מה הלך שם, יכול להיות שלא מסופר כל הסיפור במלואו, יכול להיות שהשוטרים עצרו את האתיופי בגלל דבר אחר שקרה ולא בגלל מקרה של חוסר ודאות אם הבן אדם גנב את הכלב או לא. אי אפשר להצדיק את השוטרים והפקחים בגלל מקרה מוגזם של מעצר קשה אבל אפשר לראות שבכתבה תוקפים אותם שהם עצרו את הנער בצורה אינטנסיבית ולא נעימה את הצעיר אבל אי אפשר לדעת מה קרה בדיוק כי יש דברים שלא מספרים עליהם ולא יודעים מה המקרה. נכון שזה לא סיבה להתנהג ככה לאזרח אבל יש מקרים שבתקשורת מגזימים ואומרים שהשוטרים מתנהגים כמו ברברים ובעצם לא אומרים מה המקרה
אפשר לראות בסקר מה אנשים בכל מיני דעות חושבים בערך אותו הדבר.
מדובר במקרה לא שגרתי, שבו רוב האנשים שהשתתפו בסקר לא חושבים כמו שאר החברה הישראלית וחושבים שפקח עושה תפקיד חיוני ונהדר.
הרוב רוצים לעשות כסף מבלי ללמוד קשה כמו עורך דין ורופאים.
רוב מוחלט חושב שיש אפליה וסטיגמות כלפי בעלי תפקידים מסוימים.
אנו יכולים לראות בנוסף שיש לא מעט אנשים שרוצים מאוד לחיות כמו עורך דין אבל לא מסוגלים ללמוד 4 שנים לתואר.
זו מציאות שבה כולם רוצים להצליח אבלך בדרך הקלה, לא מוכנים לבנות לעצמם קריירה בדרך שבה צריך: בין אם זה ללמוד לתואר, לפתח קריירה.
בניגוד לדעתי האישית, רוב הנשים שהשתתפו בסקר רוצים להיות עשירים כמו עורכי דין אבל לא ללמוד, לבנות את עצמו\ה לזה.
פרק שני- סטיגמות על בעלי תפקידים בצבא הגנה לישראל
צבא הגנה לישראל הינו ארגון שמשרת את המדינה באגף הביטחון ושומר על ביטחונם של אזרחי ישראל.
כיום, כל אזרח שמגיע לגיל 18 מחויב להתגייס לצה"ל בכל תחום אשר מתאים לו:
במידה ומדובר כשירים ללוחמה, יש את יחידות את הקרביות: איסוף קרבי, כפיר, שריון, גולני, גבעתי וכו'.
יש את יחידות האליטה: סיירת מטכ"ל, יחידת חילוץ 669, שייטת, דובדבן וכו'.
כמובן שלא כל אזרח יכול לגשת לתפקיד קרבי במסגרת שירותו הצבאי מלא מעט סיבות (פיזי\ נפשי\רפואי) לכן יש תפקידים שבנויים בשבילו לדוגמא:
חובש (לא חובש קרבי), שקימיסט, דגלן, לשכת גיוס וכו'.
יש את אלה שלא מתגייסים לצה''ל מכל מיני סיבות:
בעיות רפואיות שלא מאפשרות להם להתגייס לצה''ל (לדוגמה נכים), בעיות נפשיות כבדות (דיכאונות כבדים) וכו'.
אגב, יש אנשים בגילאי 18 שמתגייסים בגיל מאוחר יותר (עושים מכינה\שנת שירות\ י"ג י"ד\ לומדים לתואר על חשבון הצבא ומתגייסים בגיל 20 וכדומה).
איך סטיגמות באות לידי ביטוי לעתים בחברה?
אפשר לשמוע במלא מקומות, פנים אל פנים וגם ברשתות החברתיות, שמי שלא משרת ביחידה קרבית בצה''ל נקרא ג'ובניק.
לא משנה מה הסיבה, אם היא מוצדקת או לא, מי שג'ובניק, נקרא ''עקץ את המערכת'' בכך שהוא בא מוקדם לבית, לא עובד קשה (פיזית) וכדומה...
כאשר שומעים על יוצאי סיירת מטכ"ל\יוצאי שייטת\מי שמשרת במילואים\ חיילים שמשרתים בתפקידים כאלה, ישר רוב האנשים חושבים עליהם דברים מאוד טובים, שהם גיבורים.
לא סתם רוב המבצעים החשאיים והמורכבים של צהל מנוהלים על ידי אחת מיחידת האליטה.
איך תפקידים קרביים (במיוחד יחידות האליטה) באים לידי ביטוי בתקשורת הישראלית?
בחדשות, כתבות, תחקירים, סדרות/ סרטים וכדומה, שמדברים על אחת מיחידות האליטה ולעתים יחידות קרביות, מציגים אותם ברוח מאוד חיובית, מציגים אותם כגיבורים, כאמיצים, שיש על מי לסמוך.
דוגמאות:
-
סוף 2018, קרה מבצע מאוד חשאי של צה''ל בעזה שבו סיירת מטכ"ל נתקלו בכוחות אויב.
אחרי כמעט שנה, היה תחקיר על זה ב-''עובדה'' שסיפרו וראיינו (עם צנזור פנים וקול) חלק מהגורמים של המבצע.
היה מסופר באופן כל כך מעניין , עם מוזיקת רקע מותחת, מלא פרסומות על זה, על המבצע של סיירת מטכ"ל. אחר כך דיברו על זה באולן כמעט שעה וחצי (אחרי התחקיר). ללא ספק ששומעים סיירת מטכ"ל, ישר כולם מעריכים את החיילים.
-
סדרת קומדיה ''מסודרים'' ששודרה ב2009, משחק שם אסי כהן את תומר לוי, בן אדם מאוד עשיר שנגנב לו הרכב בידי ערבים מהשטחים.
כאשר פתחו בחקירה תומר (אסי) אמר למשטרה : ''מי נכנס להחזיר לי את הרכב ? לוחמי סיירת מטכ"ל ? אפשר גם 669''.
כאן אפשר לראות שהוא רצה מאוד לקבל את הרכב שלו בחזרה בכך שהוא הלך בכוונה לכוחות הגבוהים.
-
סדרת דוקו- ריאליטי ''גולסטאר'' , שודרה ב2018 שם סיפר אחד השחקנים שנפצע בעקבות היתקלות עם מחבלים בזמן שירותו הצבעי כאשר שירת בשייטת 13.
כאשר הוא אמר את זה, אפשר היה לראות פרצופם של שאר המתמודדים כאשר אמר שהוא שירת בשייטת 13, היה על הפרק הספציפי הזה לא מעט פרסומות פרומואים.4
בעקבות הדוגמאות, אפשר לראות שבתקשורת כאשר אומרים את יחידות האליטה (ולפעמים יחידות קרביות אחרות), קיים מן ריגוש, מן הערכה כלפיהם, ולא משנה אם מדובר בתחקיר, סדרת דרמה, קומדיה, ריאליטי וכדומה.
הם פורצים למבנה עם נשק שלוף ומכוון קדימה. כל חייל יודע בדיוק מהיכן להיכנס, איפה נמצא כל מחבל וכל בן ערובה. הלוחמים מסיירת מטכ"ל, שבעולם מביטים עליהם בהערצה, מצליחים לשחרר 19 תלמידי ישיבה מידי מחבלים בלב חברון ולחסל את הטרוריסטים.
כתבה מ ynet ב2015 לאחר חטיפת הנערים, מתואר כיצד סיירת מטכ"ל פועל על מנת לשמור על ביטחונם של אזרחי ישראל.
אפשר לראות ממש איך מתארים את זה בריגוש ובהערכה רבה אליהם :
''הלוחמים מסיירת מטכ"ל, שבעולם מביטים עליהם בהערצה''.
כיצד תפקידים שהם לא קרביים בצה''ל באים לידי ביטוי בתקשורת ?
דיברנו על תפקידים מאוד בולטים (גם בולטים לעין) בצה''ל, עכשיו נדבר על תפקידים פשוט בולטים.
מה זה תפקידים פחות בולטים?
תפקידים שהוא לא קרביים, חד וחלק!
כמעט ולא ניתקל במישהו שמספר את סיפור חיים שלו במסגרת צה''ל כל עוד הוא לא היה בקרבי.
גם בחברה הישראלית, יש לא מעט ביטויים כלפי לא קרביים כגון: ''בטלנים'', ''ג'ובניקים'', ''עוקצים את המערכת'' וכו'...
יש לא מעט דוגמאות בערוצי תקשורת שרואים מן חוסר הערכה כלפי אותם ג'ובניקים:
-
בריאליטי ''האח הגדול'' האחרון, צולם גדי פניבילוב, מתמודד מהעונה, שואל מספר אנשים מה הם עשו בצבא.
גדי שואל מתמודד מסוים מה עשה בצבא ואותו מתמודד ענה לו שהוא היה ג'ובניק.
כתגובה (בציניות כמובן) גדי קרא לו משתמט.
*משתמט- מי שרוצה להשיג פטור מהצבא על תקן סיבה שהיא שקרית וכל זה רק מכיוון שלא רוצה להתגייס לצה''ל.
-
בסדרה, ''שמש'' שצולמה באזור שנת 2000, באחד הפרקים, שמש ואתי (שהיו נשואים באותה עונה, הדמויות הראשיות בסדרה) החליטו לאמץ לוחם.
כלומר, לפנות לצבא ולבקש מהם שאחד החיילים הבודדים מלוחמה יבוא אליהם על מנת שידאגו לו לבית חם.
שמש, ''האב'' של הלוחם התחבר אליו מאוד, אמר לו שהוא לוחם בצה''ל וסיפר לו על הפעולות שלהם.
לבסוף שמש גילה שמדובר בחיילך שקימיסט ולא בלוחם, הוא צחק עליו (כמובן שהסדרה מבוימת) ואמר לו: ''מה אתה שקמיסט'' בטון מזלזל כזה.
אפשר היה לראות אפילו שמדובר בסדרה קומית שיש שינוי בגישה כלפי לוחם או כלפי שקמיסט ולא משנה איך הבן אדם.
-
בסרט הישראלי, ''אפס ביחסי אנוש'' שצולם ב2014, יש את דפי, השחקנית הראשית שרוצה להיות קצינה בקרייה מאשר לשרת בבסיס שהיא משרתת באותו זמן (שיזפון, בסיס שריון בדרום הארץ).
היא רוצה להיות קצינה בקרייה במרכז הארץ במקום התפקיד שלה באותה תקופה כי היא מרגישה שהיא רוצה לתרום יותר.
היא לא מרגישה תורמת מספיק.
סיכום ומסקנות
פרק ראשון:
אנשים מפחדים מאוד לעבוד בעבודה מסוימת כי הם חוששים מה יגידו להם, מה יחשבו, איך יגיבו שיגלו שהם עובדים בעבודה כזו או אחרת.
היום כולם מתפעלים מאנשים שעובדים בעבודות מסוימות עוד לפני שיודעים מה האופי של הבן אדם, מאיזה בית הוא הגיע.
יש הבדל מאוד גדול בתדמית של הבן אדם, אם הוא עובד בעבודה כזאת או אחרת .
בתקשורת, אפשר לראות את האופן שבוא מפרסמים כתבות או תחקירים על בעלי עסקים פרטיים נגד בתי עסקים שעל סף פשיטת רגל, כתבה על עורכי דין נגד כתבה על פקחי חנייה, כתבה על רופאים בקרונה מול כתבה על סוהרים וכדומה.
גם בחברה הישראלית, אנחנו רואים שיש מלא שרוצים להיות עורכי דין או רופאים בגלל ההצלחה הכלכלי, אבל רובם לא רואים את עצמם רוצים ללמוד 4 שנים אחרי הצבא.
כמו שראינו בסקר, רוב האנשים רוצים להיות כמו עורכי דין אבל לא רוצים מכל מיני סיבות וזה יוצר בעיה.
אפילו באינטרנט רואים את ההבדל על האפליה שיש בין עבודה בכירה לפחות בכירה:
רואים בויקיפדיה שעל תפקיד סוהר בשירות בתי הסוהר יש פירוט קצר ועל עורך דין יש מלא קטגוריות, סוגים, פירוט רחב וכדומה.
פרק שני:
בתקשורת הישראלית יש אפליה לא קטנה בין לוחמי האליטה (סיירת מטכ"ל, שייטת, יחידת חילוץ 669, דובדבן, שלדג וכו') לבין לוחמים רגילים(שריון,גולני,גבעתי,כפיר), ואפליה מאוד גדולה בין כל הלוחמים ללא לוחמים.
כאשר אזרחים שומעים שמישהו לוחם בסיירת מטכ"ל ישר יעריכו אותו הרבה יותר מאשר מזכירה של המג''ד, עובד רס''ר, כל ''ג'ובניק'' אחר.
בתקשורת הישראלית יש באמת אפליה גדולה בין לוחמה ללא לוחמה:
בין אם מדובר בסדרות\ סרטים (מה שבעמודים 11-12)), כתבות, תחקירים וכ'ו...
המסקנות שאפשר להסיק מ2 הפרקים הנ''ל, שלא משנה מה הבן אדם, מאיפה הוא, בן כמה הוא, בן אדם נחמד אן בן אדם לא נעים, דבר ראשון ייבדקו מה העבודה שלו\היכן הוא משרת וישפטו.
לא שיתייחסו אליו רע אבל אנחנו חיים בחברה\ תקשורת ששופטת מאוד על פי חיצוניות, שם, ודבר אחד בולט (במקרה הזה מדובר על איפה הבן אדם עובד\ משרת).
-
סדרה דוקו ראליטי- ''גולסטאר''
סרט ישראלי- ''אפס ביחסי אנוש''
סדרה קומית- ''מסודרים''
סדרה קומית- ''שמש''
Google forms - https://docs.google.com/forms/d/e/1FAIpQLSemg02F4-yvMGqTptqhsz0a62j-PU87KrdRy06-i_nibtwAlw/viewform?vc=0&c=0&w=1
-
פרק ראשון- בעלי תפקידים שונים
פרק שני- תפקידים שונים בצבא הגנה לישראל
