כיצד משתמשת החברה הישראלית בסטיגמות על עדות שונות
שם: נתנאל ברכה
מורה מנחה: מרלין וניג
מגמת ניו מדיה, אורט גבעת רם
תוכן עניינים
מבוא 3-4
פרק 1 4-7
פרק 2 7-11
סיכום +מסקנות 11-12
ביבליוגרפיה 12
:מבוא
בעבודת המחקר שלפניכם, בחרתי לעסוק בסטיגמות על עדות בחברה הישראלית ולבחון, כיצד הסטיגמות שופטות לא נכון ובאופן מטעה קבוצות שלמות בחברה.
ההגדרה האנציקלופדית של סְטִיגְמָה היא אפיון של אדם כשונה מאחרים, לרוב באופן הנתפס כשלילי.
לדוגמה: האדם בעל הסטיגמה נתפש כאדם רע, חלש, נכשל, מוגבל, בעל מום או חולה, ולכן הוא הופך בעיני החברה מאדם שלם ורגיל לאדם פחוּת-ערך .ונחות
מה שהוביל אותי לבחור בנושא זה, הוא היחס שנותנים בחברה הישראלית לעדות מסוימות, כמו: אתיופים, ערבים, רוסים, יוצאי עדות המזרח ועוד בתקשורת היומיומית וברשתות החברתיות, נוצר רושם מטעה ו"שופט" מבלי שאנו מכירים את התרבויות ואת האנשים שעומדים מאחורי המושג הסטראוטיפי של ה"עדה". התקשורת פעמים רבות, יוצרת רושם שלילי ומעצימה סטריאוטיפים שמושלכים על כל בני ובנות "עדה" מסוימת. כבן העדה הטוניסאית והעיראקית, אני חש שהנושא הזה חשוב וראוי לדיון, בייחוד כיום, שהתקשורת מהווה ערוץ מידע מרכזי עבורנו, הנוער.
כך למשל, בסדרה "נבסו" מראים לנו איך בכל דבר, שהגיבור, בן העדה האתיופית, עושה כך הגזענות צצה וזה מראה כאילו אין איך ל"עדה" לצאת, מהמקום הסטראוטיפי שהחברה קטלגה אותה אליו. וכך, כחלק מהבנת תהליכי מיגור והדרה של סטריאוטיפים בחברה, ניתן לנתח את הצד שלקחה התקשורת בסיקור רצח הנער האתיופי "סלומון טקה". הנער שככל הידוע לנו נרצח על ידי שוטר, רק מעצם היותו נער "שחור", עורר מחאה גורפת מצד העדה האתיופית שלראשונה יצאה באופן קולקטיבי והמוני וחסמה כבישים. רבים בחברה, טענו שעד לנקודת השבר הזו, לא היו מודעים למצוקה של החברה האתיופית שחלק ממצוקתה נבעה מסטראוטיפים ובורות מצד החברה הישראלית, מאז מבצע שלמה וגל העלייה הגדול ולאורך שנים. הסיטואציה הזו שהתרחשה כשהייתי תלמיד כיתה יא', הובילה אותי לחשוב, מדוע היחס של החברה לא השתנה בעקבות ההפגנות שהיו? מדוע התקשורת לא הצליחה לחולל מפנה של ממש בעקבות, הטרגדיה אף על פי שהיא הייתה מסוקרת בכל האינטרנט ואין אחד שלא ידע עליה, המקרה של טקה, הוא מקרה בוחן אחד, מתוך מגמתיות תקשורתית שנמשכת שנים.
מקרה בוחן נוסף הוא הסרט טהורה לעד סרט זה הוא סרט תיעודי, על קבוצת הכדורגל ביתר ירושלים בעונת 2012/ .2013 הכל התחיל בשנת 2012 ביתר ירושלים קבוצת צמרת של הכדורגל הישראלי יצאה למשחק ידידות בצ'צ'ניה למשחק מקומי כחודש לאחר המשחק בצ'צ'ניה הובאו לקבוצת הכדורגל ביתר ירושלים שני שחקנים מצ'צ'ניה: "זאור סדאייב" ו"ג'בריאל קדאייב" שהם שני שחקנים מוסלמים. ביתר ידועה בכך שהיא קבוצה שלא רוצה שישחקו במדיה ערבים/ מוסלמים. בעקבות החלטת הבעלים של פעם (ארקדי גאידמק) קבוצת האוהדים של ביתר "לה פמיליה" פתחה את פיה במהלך שהיה נגד המועדון עצמו והם השתמשו בקריאות גזעניות, החרמת הקבוצה ופעולות אלימות וזה הגיע לכך שמספר אוהדים הציתו את משרדי הקבוצה. מדוע לאוהדי ביתר ובמיוחד לחברי ארגון "לה פמיליה" יש סטיגמות על כל הערבים ? ולמה אותם אוהדים, אינם אוהדים? ולא מנסים לשלב אותם בשל היותם ערבים / מוסלמים .
בעבודה שלפניכם, בכוונתי לערוך השוואה גם בין המזרחים לאשכנזים בסיקור התקשורתי ולהראות לכם האם הגזענות על המזרחיים נעלמה או לא
פרק 1
בחרתי את הסדרה "נבסו" מכיוון שהיא מראה לנו איך אנו החברה הישראלית מתייחסת כלפי מי ששונה מאיתנו אם זה בצבע עור, מוצאו, ואפילו מקום מגוריו.
התוכנית "נבסו" מספרת לנו על "גילי" ( אדם אתיופי) שהתחתן עם "תמר" ( אישה ממוצא פולני) שגרים באזור שלא מאפיין כל כך אתיופי לגור בו ובשכונה מתייחסים לגילי מוזר והוא מרגיש זר שם איך שנפתחת הסדרה אנו רואים את גילי הולך להביא שישיית מים מהאוטו שננעל לו והמפתחות בפנים ואיך שהוא מכניס את ידו אל המכונית על מנת להגיע למפתחות משטרה מגיעה ועוצרת אותו מכיוון שהוא נראה להם שונה ורק שאשתו מגיע משחררים אותו בגלל צבע עורה. עוד דוגמה מהסדרה שגילי ותמר הולכים לסופר כל פעם שיש לאחד מלקוחות הסופר בעיה הוא ישר פונה אל גילי מכיוון שחשבו שהוא עובד שם ואפילו מנהל הסופר מבקש מגילי להיכנס למחסן ולעזור ללקוחות ושגילי מסביר לו שהוא לא עובד שם המנהל אומר לו " רגע אתה לא הבחור האתיופי?
סדרה זאת מראה לנו כמה חברה גזענית אנחנו שקשה לנו לקבל את השונים ממנו ושהצבע עור של האדם משפיע לרושם שלנו על אדם מסוים אפילו שהוא ההפך המוחלט ממה שהסטראוטיפ מראה ואנחנו כחברה צריכים להתחיל להתייחס לכולם באופן שווה מבלי שאנו מכירים את האדם.
אחרי שצפיתי בסדרה זאת עלו לי הרבה שאלות כמו למה קשה לנו כחברה לקבל את אלה שצבע עורם שונה משלנו ולמה אנחנו לא מקבלים אותם יפה אז חקרתי טיפה את הנושא ושחיפשתי באינטרנט על המילה אתיופים ישר מופיעות כתבות כמו אלימות על שוטרים , הפגנה אלימה של יוצאי אתיופיה, ואנשי העדה האתיופית שאומרים שהם לא מרגישים שייכים לכאן . כאחד שעד לאחרונה לא הכרתי כל כך אתיופים שקראתי את הכתבות האלה זה מה שנכנס לי אל תוך הראש על העדה הזאת אך בזמן האחרון אני מגלה שאיך שהתקשורת מראה את האתיופים לא כל כך נכונה ואפילו שקרית ושהאתיופים הם עדה טובה בדיוק כמו שאר העדות. מקרה נוסף שתפס אותי הוא המקרה של "סולומון טקה" בן 18 בן העדה האתיופית שנהרג על ידי קצין ממשטרת ישראל בכך שהקצין חש פחד על חייו וחיי משפחתו וירה בסולומון טקה והרג אותו מכיוון שנזרקו לכיוונו אבנים על ידי סלומון טקה וחבריו השאלה שעלתה לי בזמן המעשה האם אם זה היה נער "לבן" שהיה זורק אבנים לכיוון של הקצין האם גם שם הקצין היה יורה על הנער או שהיה עוצר אותו. לאחר המקרה של סולומון טקה בני העדה האתיופית יצאו להפגנות סוערות על מנת שיבינו שגם הם אזרחיים במדינה הזאת והדם שלהם שווה לדם של כל האזרחיים ושאסור לפגוע בהם רק בגלל שצבעם חום. למי שלא יודע ההפגנות של בני העדה יצאו מכלל שליטה בכך שחסמו כבישים למשך זמן רב והשאירו אנשים עם ילדים קטנים באוטו שעות וזרקו רימוני הלם על שוטרים וניסו לפרוץ אל תחנת המשטרה ופצעו שוטרים רבים במהלך ההפגנות ונעצרו כ70 מפגינים וכל מה שהם רצו להבהיר יצא בצורה שלילית וכל הרושם שהם השאירו בהפגנה זה שהם אלימים. בעקבות ההפגנות הסוערות ראיינתי כמה אנשים ושאלתי אותם מה הם חושבים על ההפגנות של יוצאי העדה, האם הם חושבים שזה לגיטימי או מה שקרה שם יצא מהפרופורציות
.
שאלתי דניאל גבריאל מירושלים בן 19 מה הוא חושב על ההפגנה של בני העדה האתיופית וזהי תשובתו : " לפי דעתי מחאת האתיופים הייתה מחאה חיונית וצודקת אמנם עברה את הגבול אך בשביל שיקשיבו לך במדינה הזאת אתה חייב לעורר רעש גדול אפילו שהוא לא מוצא חן בעיני רבים ובעיני זה היה לגיטימי.
שם בדוי ס' בן 20 מבאר שבע אמר ש"לפי דעתי זה עבר את הפרופורציות. מבין שנגרם להם עוול על כך שהרגו בן העדה האתיופית מעשה שלא מוסרי בכלל אבל זה לא סיבה ככה להתנהג ולפגוע באזרחים שלא עשו כלום ולרבים מהאזרחים נגרם נזק שלא היה צריך להיות מכיוון להרבה פגע בהרבה אנשים
נערה נוספת ששאלתי ששמה הוא צדף בת 16.5 מחיפה ותשובתה הייתה: דעתי על ההפגנות של האתיופים היא שהם צודקים אולי צודקים. כי מצד אחד הסיבות שלהם מאוד מוצדקות שוטרים לפעמים מיתנקלים לאתיופים רק בגלל הסטיגמות שיש עליהם, הם ישר עוצרים, תוקפים ופשוט עושים רע לאנשים ״החפים מפשע" נכון כן יש שוטרים שלא מתנהגים ככה שהם עוד בסדר, כמו שיש אתיופים שכן עושים ״פשעים״. וכמו כן גם ערבים, יהודים, תימנים, פולנים, רוסים ובערך כל עדה שקיימת. אני מבינה את הכעס שלהם. אבל מצד שני ההפגנות לפעמים מדרדרות למקומות לא נעימים…
כמו ההפגנה האחרונה ששרפו מכוניות, מכות ועוד הרבה בלאגן.
הם צודקים ב100% לגביי הכעס שלהם אבל אולי לא לגביי התגובה, כן אפשר לעשות הפגנות ואפילו רצוי, כן אפשר לכעוס, כן אפשר לעשות קצת בלאגן כדי שישמעו ויבינו כי בינתיים זה לא קורה.....אבל לא להגיע למצב של אלימות כל כך קשה! גם מצד השוטרים וגם מצד האזרחים.
זה ידוע שהסטיגמות האלה לעולם לא ישתנו וזה תמיד יהיה, אבל לפי דעתי צריך להירגע קצת.
לפי התשובות שקיבלתי מהם עולה שרובם מסכימים עם הרעיון של ההפגנה אבל לא מסכימים אם הדרך שבה הם התנהגו ולאן שזה הדרדר מכיוון שכל הרעיון היה טוב ונראה שהוא הצליח אך כמו בכל קבוצה יש את אלה שלא מייצגים את העדה והם אלו שפגעו בה הכי קשה שיש כי בסוף מה שכולם זוכרים ומה שהתפרסם בתקשורת זה שהייתה הפגנה אלימה וכולם שחכו על מה הם הפגינו בכלל
.
פרק 2
הנושא השני שאני חקרתי הוא על הסטראוטיפים בחברה הישראלית על הערבים בעקבות זה הלכתי לבדוק מאיפה מגיע הגזענות שלנו.
צפיתי בסרט "טהורה לעד" שמספר על קבוצת הכדורגל ביתר ירושלים המכונה עם הזרם הימני של המדינה ( בהמשך השנים גם הרבה פעילים פוליטיים ימניים באו בשביל להתחזק בביתר ירושלים) שהם לא "חובבים ערבים ומוסלמים". הסרט מספר על קבוצת ביתר ירושלים של עונת 2012\2013 , אז ביתר ירושלים קבוצת צמרת של הכדורגל הישראלי יוצאת בפגרת ינואר אל המדינה צ'צ'ניה (מדינה מוסלמית ) שהסיבה לכך לא ידועה כחודש לאחר הטיסה ביום שבת בבוקר מכריז הבעלים אז (ארקדי גאידמק) על החתמת שתי שחקנים צ'צ'נים מוסלמים זאור סדאייב וג'בריאל קדאייב.
דבר שנפל פתאום בתוך בית וגן ורבים מהקבוצה בכלל לא ידעו את זה ארקדי גאידמק וכל חברי ההנהלה של ביתר ירושלים לא חשבו שככה האהודים יגיבו כלומר הם לא חשבו שיקבלו אותם בפרחים ובמתנות אך השנאה שהייתה לאותם אוהדים המכונים גם לה פמיליה עברה כל ביקורת , אוהדים אלו פעלו בצורה של קללות לכל חברי ההנהלה לבעלים וגם לשחקני הקבוצה שלא עשו כלום ובמיוחד לשחקני הרכש המוסלמים אוהדי ביתר היו ידועים תמיד ככאלה שלא אוהבים ערבים ובכל משחק הם היו שרים שירים גזעניים כמו :"הנה היא עולה הקבוצה הגזענית של המדינה " וגם שירים כמו "שישרף לכם הכפר ושועפת עולה באש" וגם "מוות לערבים" אירועים אלו הם רק ההתחלה השיא הגיעה לכך ש2 "אוהדים" של ביתר ירושלים באו בשעות הבוקר המוקדמות אל בית וגן ( ששם נמצא מתחם הקבוצה) והציתו את המקום דבר זה עורר מחלוקות רבות גם בתוך קבוצה האוהדים לה פמיליה שהרגישו שהם לקחו את הצעד יותר מידי רחוק. אך כמו שביתר מכונת "הקבוצה הגזענית של המדינה" גם רבים משחקניה לא חיבבו את השחקנים המוסלמים כולם. שחקן הרכש של ביתר ירושלים דריו פרננדס שאמר גם בראיון "השחקנים הישראלים של בית"ר לא שמים זין על השחקנים האלה (הכוונה אל השחקנים המוסלמים ) ואילו בקבוצה, היחידים שניסו להיאבק באוהדים היו אני והקפטן אריאל הרוש."
לאחר שצפיתי בסרט זה עלו לי כמה שאלות אז שאלתי את א.ב (שם בדוי) בן 25 אוהד ביתר ירושלים קצת על הנושא.
שאלה: א כאחד שאוהד ביתר כל הזמן שמחזירים אותך לאחור אתה מצטער על איך שהגבת על החתמת השחקנים המוסלמים
אני לא מצטער על כלום בגלל שבתור נער מתבגר שהולך למשחקים של קבוצתו ואני מושפע מהזרם אז יש כללים ברורים כמו בלי שחקנים מוסלמים בקבוצה גם אם השחקן המוסלמי הכי טוב בעולם אנחנו לא רוצים אותו בקבוצה שלנו וברגע שהנהלת ביתר עברה על הכללים הרגשתי שיורקים לי בפנים.
שאלה: האם אתה חושב לא חושב שהגזמתם מכיוון שהשחקנים המוסלמים באו בשביל לעזור לקבוצה ולא להרוס?
את האמת אני חושב שהגזמנו קצת שהציתו את המרכז של המועדון אבל חוץ מזה אנחנו פשוט עמדנו על העקרונות שלנו ואצלנו עקרונות זה עקרונות ועובדה היינו במצב טוב לפני הגעת הצ'צ'נים אל הקבוצה ומשהם הגיעו רק הידרדרנו ובנס שרדנו את הליגה .
שאלה : מדוע אותם קומץ הארגון של לה פמיליה לא רוצים שחקן ערבי/מוסלמי בקבוצה?
אנחנו בביתר ירושלים לא רוצים שחקנים ערבים/ מוסלמים מכיוון שאצלנו זה עניין של כבוד וכל הזמן ביתר ירושלים הייתה בלי שחקנים ערבים ומוסלמים ואנחנו לא צריכים אותם בלבד
לאחר הדיבור עם האוהד לה פמליה בחרתי לעשות סקר קצר שבו שאלתי קצת על כמה חברים ומשפחה ואלו התוצאות :
לפי התוצאות של הסקר רוב התשובות שקיבלתי הם שהם חווים גזענות בחיי היום יום היא מידי פעם כלומר אנחנו מרבים להיות גזענים כלפי השונה מהחברה הישראלית , וכמעט 70 אחוז חושבים שהתקשורת לא עושה כלום על מנת להמעיט רת הגזענות וההיפך אפילו היא מציתה אותה ברוב הפעמים.
ומשהו שתפס אותי בסוף זה שהרוב הגדול שאמרו לו את המילה ערבי הסטראוטיפ הוא שערבי=מחבל ואת זה בחברה אנחנו צריכים לטפל מכיוון שיש במדינה שלנו הרבה ערבים שהם לא מחבלים ולהפך הם עובדים בעבודות בכירות כמו רופאים, מהנדסים ועוד...
הנה דוגמה לכתבה של חדשות 12 בנוגע לרופאים ערבים ויהודים שרוצים להפסיק עם הגזענות.
עצומת רופאים יהודים וערבים בצל הקורונה: "די לגזענות"
בעיצומו של משבר הקורונה, יוזמה חדשה של מעל 600 אנשי רפואה קוראת להפסיק את השיח הפוגעני בציבור ובפוליטיקה נגד האוכלוסייה הערבית. סגן מנהל ביה"ח שיבא: "בלי אנשי הצוות הערבים - מערכת הבריאות הייתה קורסת "דורשים שוויון": אנשי הצוותים הרפואיים ברחבי המדינה נמצאים בחזית המאבק בהתפשטות נגיף הקורונה. האנשים שמסכנים מדי יום את חייה ובריאותם למען שלום הציבור, בייחוד בימים קשים אלה, יוצאים כעת בדרישה ברורה לשוויון וליחס הוגן כלפי הרופאים ואנשי הצוות הערבים. עצומה אינטרנטית חדשה, שעליה חתומים אנשי מערכת הבריאות קוראת למיגור השיח הפוליטי והציבורי המתלהם נגד המגזר הערבי. על המסמך חתמו יותר מ-600 אנשי מערך הרפואה, ומתוכם כ-30% יהודים שמצטרפים לעמיתיהם מהמגזר הערבי. "אנחנו, אנשי רפואה ערבים ויהודים הנאבקים יחדיו בחזית נגיף הקורונה, יוצאים בפה אחד כנגד ההסתה והגזענות", נכתב בעצומה. "לא נשתוק מול ההדרה הגזענית של חלקנו מהמערכת הפוליטית "דין קולו של אזרח ערבי בקלפי כדין קולו של רופא ערבי בחדר הניתוח".
ד"ר רפי ולדן, נשיא רופאים לזכויות אדם וסגן מנהל בית חולים שיבא אמר: "הזוי שמטופל יכול למסור את חייו בידיו של מנתח לב בכיר שהוא ערבי בזמן שראש הממשלה מגדיר באופן גורף את אזרחי ישראל הערבים כתומכי טרור. המערכת הייתה קורסת בלי תרומתם המכרעת של אנשי צוות הרפואה הערבים".ד"ר סמיר, רופא שיניים מכפר כנא, התייחס למציאות אתה מתמודדים הרופאים מהמגזר: "בחדר הטיפולים אני רופא ישראלי אבל בכנסת הנציגים שלי הם רק ערבים. אנחנו לא נשלים עם האפליה הזאת - דורשים שוויון בין כולם בכל מקום".
לפי טענתם של הרופאים והמנתחים הערביים בארץ ישראל הם מרגישים שמזלזלים בהם ומכנים את הנציגות שלהם בכנסת כאל תומכי טרור ושאיך שהממשלה מתייחסת אל הקול שלהם כאל סוג שונה והם אומרים "דין קולו של אזרח ערבי בקלפי כדין קולו של רופא ערבי בחדר הניתוח". כלומר כמו שהם מצילים חיים בניתוח אנחנו לא יכולים לזלזל בקולות שלהם ובעקבות זה אנו רואים את הגזענות כלפי הערבים וזה מחזיר אותנו לסטראוטיפ שערבי= מחבל.
לאורך השנים היו הרבה סטריאוטיפים בין המזרחים לאשכנזיים על המזרחים תמיד אמרו שהם מקופחים ושמחים במועט שיש להם והלוק של המזרחיים יותר ערסי ואילו האשכנזים שהם מלאים בכסף חיים בעצב והלוק שלהם נראה של חננה לשם כך שאלתי את הדור הקטן יותר האם נשאר הסטראוטיפ כמו שהוא או שהשתנה
שאלתי את צדף בת 16 מה היא חושבת על אשכנזים ומזרחים והנה התשובה שלה: אשכנזים הם יותר מתונים ויותר רגועים יותר קרים לדעתי גם האשכנזים יותר חכמים הם המצטיינים בבית ספר אפילו בכיתות מופת רובן הם אשכנזים ואילו על המזרחיים הם יותר שמחים, חמים יותר כיף להיות בחברתם.
ושאלתי גם את אמיר בן 13 מה הוא חושב על מזרחים ואשכנזיים והנה תשובתו:
לפי דעתי זה לא כל כך משנה מה המוצא שלך אלא יותר משנה איך ההתנהגות שלך עם כולם כאילו אם אתה אדם טוב לא משנה מהיכן אתה או מאיפה הגיעה המשפחה שלך הכי חשוב שתהיה אדם טוב, שמכבד את כולם.
לאחר ששאלתי את הדור הקטן יותר הבנתי שככול שעובר הזמן הילדים שגדלים פה הם פחות גזעניים והם מתייחסים פחות אל מוצאו של האדם אלא יותר אל התנהגותו וזה מראה שלפחות שהם קטנים הדבר הזה בכלל לא מעניין אותם ומה שבאמת חשוב להם זה האופי עצמו של הבן אדם.
סיכום+ מסקנות
סיכום פרק 1: בפרק הראשון דיברתי על הסטריאוטיפים שלנו בחברה הישראלית אל יוצאי העדה האתיופית וגילית שלנו בחברה מאוד קשה לקבל את זה שצבע עורו שחום יותר ואנחנו כחברה צריכים יותר להבין אותם לכן הבאתי לדוגמה את הסדרה נבסו שהיא כביכול מראה לנו את הגזענות כלפי אתיופים בישראל. לאחר הסדרה עלתה לי מחשבה מעמיקה בנוגע העדה האתיופית לכן עלה לי הרעיון לשאול כמה אנשים שכל אחד מהם ישלו רקע שונה ( בגיל ואזור מגורים) מה דעתם הייתה על ההפגנות של העדה האתיופית לאחר מותו של הנער סולומון טקה ז"ל.
תשובתם הייתה דומה כשהם מסכימים שהיה צריך לעשות את ההפגנה והזעקה שלהם הייתה צודקת אך הם עברו את הגבול
מסקנות פרק 1: המסקנות שעלו לי מהפרק הזה הוא שאנחנו יכולים להשתפר ושאנחנו כחברה הישראלית מבינים את הזעקה של עולי אתיופיה על כך שהם מרגישים גזענות אך לא מנסים באמת פועלים על מנת למגר את הגזענות מחיי היום יום שלנו וככל שלא נפעל נגד כל הסטריאוטיפים שקיימים בחברה שלנו על העדה האתיופית כלום לא ישתנה לנו פה.
סיכום פרק 2: בפרק השני דיברתי על הסטריאוטיפים שיש לנו בחברה הישראלית כלפי החברה הערבית בארץ , לקחתי את הסרט טהורה לעד שמסופר על הגעת שתי שחקנים מוסלמים לקבוצת ביתר ירושלים דבר שעורר את זעמם של אוהדי הקבוצה בעקבות זה הם פתחו במחאות נגד הנהלת המועדון.
לאחר הצפייה בסרט ראיינתי אוהד כמה שאלות בנוגע לאותו תקרית שהיה באותה עונה.
בסוף הראיון הכנתי סקר קצר שבו שלחתי מספר שאלות אל אנשים מסוימים בכל הארץ בנוגע הסטראוטיפים שיש לנו בחברה על הערבים.
לאחר הסקר בחנתי האם הסטריאוטיפים שהיו אז בנוגע עדות המזרח ואשכנז , האם גם הדור הקטן יותר מכיר אותם או שבכלל אין את זה יותר .
מה שגילית שהילדים של היום פחות מכירים את הסטראוטיפים האלה והגדולים יותר מכירים וזה מביא טיפה אופטימיות מכיוון שלדעתי ככל שגדלים הילדים הקטנים הם הופכים להיות פחות גזעניים ויותר חשוב להם האופי של האדם וזה מראה על תמימות מסוימת מצידם.
מסקנות פרק 2: מסקנותיי מפרק זה הם שלנו הישראלים קשה לקבל את ערבי ישראל ושהסטראוטיפ הידוע ערבים=מחבלים תקוע לנו עמוק בתוך הראש וקשה לנו בחברה הישראלית לקבל אותם למרות שרוב ערביי ישראל עובדים קשה בשביל לתקן את הסטראוטיפ והרבה ערבים עובדים במשרות בכירות אצלנו במדינה אך אנחנו עדין לא מקבלים את זה.
ביבליוגרפיה
פעילן ,מיכל, N12 , עצומת רופאים יהודים וערבים בצל הקורונה: "די לגזענות" ,2020
זינשטיין, מאיה במאית הסרט "טהורה לעד”
[1] מתוך: https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%92%D7%9E%D7%94
[2] שם
.
