שם: אליס גולדנברג
מורה: מרלין וניג
ת"ז: 324871342

 

מגמת ניו מדיה, אורט גבעת רם

2020, תש"פ

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

תוכן עניינים-

מבוא ---------------------------------------------------------------------------- ע"מ 3-4

סקירה ספרותית --------------------------------------------------------------- ע"מ 5-14

פרק ראשון-
מהו סטריאוטיפ ---------------------------------------------------------------- ע"מ 5-7

פרק שני-
הצגת ברית המועצות בתחילת עלייתם בתקשורת ובציבור -------------- ע"מ 7-8

פרק שלישי-
ייצוג בתוכניות טלוויזיה ------------------------------------------------------ ע"מ 9-11

פרק רביעי-
המפורסמים שעלו מברית המועצות שהצליחו בארץ בעקבות הפרסום
התקשורתי -------------------------------------------------------------------- ע"מ 12-13

פרק חמישי-
עולים מברית המועצות ברשתות החברתיות ------------------------------ ע"מ 14

דיון ומסקנות----------------------------------------------------------------- ע"מ 15-16
 

ריפלקציה ---------------------------------------------------------------------- ע"מ 18- 17

ביבליוגרפיה ------------------------------------------------------------------ ע"מ 19-20

כתבה מצולמת--------------------------------------------------------------- ע"מ 20

מבוא:

החברה הישראלית מתקשה לקבל את השוני של העדות השונות. מכאן עולים סטריאוטיפים רבים כלפי אוכלוסיות רבות ומתוכן עולי ברית המועצות. אחת האוכלוסיות שהפיצו עליה סטריאוטיפים רבים במהלך השנים היא האוכלוסיה המתקשרת לעלייה מברית המועצות.

במהלך עבודת החקר, ברצוני לעסוק בסוגי הסטריאוטיפים על עולי ברית המועצות והפרכתם. בתור ילדה שנולדה לזוג הורים שעלו מאוקראינה, אני מרגישה מחוברת מאוד לנושא, בין אם זה באופן ישיר ובין אם זה באופן עקיף. כילדה חשתי זלזול ואמירות כמו "תחזרי לאוקראינה" הושמעו כנגדי. למזלי, לא לקחתי את זה באופן אישי, אך ברור לי שיש כאלו שעשויים להיפגע עמוקות ושאמירות אלו עשויות למנוע מהם לממש את הפוטנציאל שלהם מתוך פחד.

אלכסה דול היא דוגמה למישהי שעלתה מבריה"מ והותקפה מילולית וחשה דחייה מהחברה הישראלית. היום היא דוגמנית מפורסמת שכיכבה במירוץ" למיליון והצליחה למרות ולא בזכות. גם דין מירושניקוב עלה לארץ כשהיה בן חמש והציקו לו הרבה בשל הזהות שלו על בסיס המקום ממנו הוא הגיע. אף על פי כן, כיום הוא שחקן ודוגמן מוצלח. אנה זק היא משפיעה חברתית עם מיליון עוקבים באינסטגרם וב"טיקטוק". אנה עלתה לארץ מרוסיה והיא מספרת בכתבה שפורסמה ב"מאקו" שבהתחלה היו בנות שלקחו אותה ולימדו אותה את השפה; עם זאת, עדיין היו ילדים "פחות חמודים בשכבה שלפעמים ירקו עליי ואני זוכרת את זה עד היום". אניה בוקשטיין, זמרת ושחקנית מספרת על הבעיה הכלכלית שמשפחתה חוותה כאשר הם עלו לארץ. ניקול ריידמן ממשטרת האופנה, אושייה גדולה ופאשניסטה מספרת שהיו מעליבים אותה. היו אומרים לה "תחזרי לרוסיה" "רוסיה מסריחה" ולמרות ההשפלות והתהליך הלא קל שהיה לה עם עצמה, היום היא אחת המשפיעות בעולם. באוקראינה היא לא הייתה מבוססת כמו היום והבטיחה לעצמה שהיא תעניק לילדים שלה חיים טובים יותר לעומת מה שהיה לה כשגדלה. יש עוד הרבה פוליטיקאים אשר היו בעלי השפעה מרובה על הארץ והם היו עולים מברית המועצות גם כן. כך למשל גולדה מאיר נולדה באוקראינה, מנחם בגין עלה מבלארוס, גם שמעון פרס מבלארוס וחיים וייצמן.

הסיבה שבחרתי להתמקד בעולי ברית המועצות היא בשל החשיבות שאני רואה בנושא של העלייה מאזור זה. אני מאמינה שככל שנביא את הבעיות לתודעה הכללית, כך אפשר יהיה להביא את הנושא על סדר היום בניסיון לפתור קונפליקטים מרובים. ברצוני לנפץ את הסטיגמות וההכללה בנוגע לעולי ברית המועצות ובנוסף להראות שגם כשיש סטיגמות, זה לא בהכרח אמת כלפי כל יוצאי האזור. בכוונתי להוכיח ולהעלות את המודעות בקרב הישראלים שכל העולים מברית המועצות הם לא אותו דבר גם אם ייתכן שהערכים והחגים הם דומים ואפילו אותו דבר, עדיין יש הבדלים כגון ארץ המוצא או שפה. יש הטוענים שאוקראינים ורוסים הם זהים וכנ"ל לגבי השוואת בלרוסים ומולדובים, דבר שאינו נכון לגבי אף אחד מהמוצאים. נתקלתי פעמים רבות בטענה כי רוסים ואוקראינים זה אותו דבר ואני באה במטרה לנפץ את האשליה שרוב הישראלים חיים בה. נתקלתי בכתבות העוסקות בסטיגמות על הרוסים שכוללות כל מיני משפטים פוגעים ומבדרים שבאים להשמיע את קולם של עולי ברית המועצות. הם אמנם מביאים את התרבות "שלהם לארץ אבל היא אכן מוסיפה צבע לכור ההיתוך שבארץ ישראל. אני רוצה לדבר על הקבוצה בשם "רוסיות חסרות הומור" שנפתחה ב"פייסבוק וכוללת אלפי עוקבים מכל קצוות הארץ שרואים מאפייני הזדהות, ההתאחדות ותחושת שייכות. הקבוצה נפתחה מלכתחילה בכדי לגייס תמיכה לקמפיין קטן כנגד מקרה מסוים של התבטאויות גזעניות כלפי נשים ממוצא רוסי. הקמפיין זכה בהרבה תשומת לב והקבוצה תפסה תאוצה רבה.

יש הרבה הומור כלי הסטיגמות שנוצרו בקרב העם הרוסי. במקרב של סטנדאפיסט בשם גיורא(תוסיפי שם משפחה) הבדיחות שלו עוסקות בדרך כלל במקרים מהבית עם סיפורים על החינוך הרוסי שהוא גדל עליו. כמובן שהכל בהומור ואני יכולה לומר שאני מזדהה עם כמעט כל בדיחה שלו, אולם במקום מסוים יש בדיחות שמרחיקות לכת מעבר לטעם הטוב.

 

 

 

:סקירה ספרותית
:פרק ראשון
? מהו סטראוטיפ
 

סטריאוטיפים הם סוג של סטיגמה על אנשים השייכים לקבוצה מסוימת. הכוונה היא הכללה של אנשים, למשל: "כל הרוסים רופאים", "רוסיה זונה", "היפה והמאפיונר", "רוסים אלכוהוליסטים", "אין רוסיות מכוערות", "לרוסים אין אבא", "לרוסים יש סבתא בסלון", וכדומה.
סטריאוטיפ הוא מונח עולמי שאנו משתמשים בו גם ללא תשומת לב. אנו נוטים לחשוב שהקבוצה אליה אנו לא משתייכים הינה אחידה. כלומר, שלקבוצה יש לה פגם מסוים בניגוד לקבוצה אליה אנו משתייכים והיא קבוצת החוץ. כאשר יש קבוצה עם אנשים שבאים ממוצא שונה או בעלי עקרונות שלא דומים לשלנו, ברור לנו שהאישיות שלנו שונה וייחודית בניגוד לקבוצה שאנו לא חלק ממנה. כך למשל, אם אנו חברי קבוצת כדורגל מסוימת או אוהדים של אותה הקבוצה, כאשר חברי הקבוצה השנייה, כלומר מהקבוצה היריבה, משתמשים במילות גנאי לתאר אותנו אז הם נראים לנו "גזענים" ו"גסי רוח".
אנו מארגנים תופעות חברתיות על פי נתונים משותפים ומגיעים למסקנה אשר מכלילה את כל חברי אותה הקבוצה. במקרה זה אין מקום לאינדיבידואליות. אנו נוטים לייחס לאנשים בקבוצה שלנו מאפיינים ועקרונות דומים למה שאנחנו מאמינים. זה מאפשר לנו להרגיש שייכות לאותה קבוצה ולהתנהג בטבעיות עם אנשים שדומים לנו או בעלי עקרונות חיים זהים. כתוצאה מרושם ראשוני, אנחנו נוטים לשפוט בן אדם לפני שאנו מכירים אותו. זה עלול להטעות את שיקול דעתנו ואף לגרום לנו לפסול את הבן אדם או לאהוב אותו מבלי שום שיחה מעמיקה. בסופו של דבר, כשאנחנו נותנים הזדמנות ומכירים את הבן אדם לעומק, אנחנו מעלימים את כל הסטריאוטיפים שחשבנו בהתחלה
סטריאוטיפ הוא גם כינוי לאישיות של אנשים שונים בעלי כל מיני מעמדים חברתיים שמאמצים לעצמם תכונות אישיות ולרוב משותפות. התנהגותם של האנשים השונים מקבלת פרשנות שיכולה להיות חיובית או שלילית. בעזרת הסטראוטיפ ניתן לברר מיהו הבן אדם ואישיותו שאיתו מקיימים את האינטראקציה וכיצד ראוי לקיים אותה על פי רושם וציפייה להתנהגות מסוימת. הסטראוטיפ פוגע באינטראקציה משום שהוא נותן לרוב דימוי שלילי, דבר המגביל ופוגע בדו שיח. אנחנו יכולים לפסול ישירות בן אדם שאנחנו לא מכירים אותו מבלי לדעת מי הוא, איך קוראים לו, במה הוא עוסק וכו. לפיכך, סטריאוטיפ הוא לא בהכרח משהו טוב אלא ההפך משהו שיכול לפגוע בבן אדם.]
הסטראוטיפ הוא תווית המצביעה על מסגרת של שיפוט והצדקה שמשמשת מידע על קבוצות בקטגוריות חברתיות שונות, הוא כמו ”מיני תיאוריה“ של המאפיינים המיוחדים ה“מתאימים“ לאותן קבוצות וקטגוריות. כמו כן, הסטראוטיפ יכול להיות מופעל בצורה אוטומטית ובתת מודע. כלומר, אנחנו לא תמיד שולטים על שיפוט של אנשים וזה בא לנו בטבעיות. סטריאוטיפ נותן לנו יכולת להתמודד עם עומס המידע שניצב בפנינו. כך לדוגמה, אם נראה בן אדם עם עניבה, נחשוב שהוא איש רציני עם עבודה מכובדת ועם כסף רב. בשל כך, הסטראוטיפ הוא אמצעי יעיל ביצירת קשרים חברתיים ובדרך בה אנו מבינים את העולם ומפרשים אנשים בסביבתינו. דוגמה נוספת היא כאשר אנחנו רואים אנשים ששונים מאיתנו כמו חייל ,אזרח זקן, ילד, יהודי, או ערבי ואנו מפרשים את מי שלפנינו כטוב או רע, מסקרן או מרתיע, מותר או אסור, נקי או מלוכלך; דעה זו היא לפי אמונה אישית וסטראוטיפ בלבד מבלי שום ידע מבוסס. המרכיב הרגשי הוא מאפיין דומיננטי שגורם לנו לראות אנשים מנקודת מבט מסוימת, זוהי גם ההבחנה בין נקודות מבט אינדיבידואליות של אנשים שונים. הבדלים אלו נובעים מתפיסות עולם בסיסיות של כל אדם. בדרך כלל, ישנה פרשנות ברורה כלפי הסובבים. ניתן לזהות ולהבחין מי נחשב לחולה, נכה או פגום, הרי יש בכך גם כדי להבטיח כי כל השאר מייצגים אורח חיים בריא ושלם. בעצם המציאות שאנו פוגשים מורכבת מתכונות אופי וקטגוריות חברתיות. דימויים אלה נושאים אופי מכליל.

 

 

 :פרק שני

:הצגת ברית המועצות בתחילת עלייתם בתקשורת ובציבור

​

 

 סופה לנדבר ממפלגת העבודה הכינה סקר באילו דרכים השפיעה העלייה של ברית המועצות על הציבור בסקר ענו שלושים וארבע אחוז מהישראלים  שמגדירים את העלייה מברית-המועצות כעלייה מפחידה ומאיימת , שישיים ושלושה אחוז מאזרחי המדינה מתנגדים לעלייה. שמונים אחוז מדברים על כך שיש תחרות כלכלית והעולים בעצם מתחרים עם ישראלים צברים על מקומות העבודה .שישים ושלושה אחוזים מדברים על כך שהעולים גורמים לירידת שכר העבודה בעקבות התחרות הכלכלית. חמישים ושמונה אחוזים מדברים על כך שלא מוכנים להקצות מספר שעות בחודש בעזרה לקליטת העלייה. חמישים ושלושה אחוזים אומרים ומזלזלים שהתעודות המקצועיות של העולים הם ללא הרבה משמעות ותוכן. בנוסף לכך, טוענים שהעלייה גרמה לפשע, שימוש סמים, זנות, ושהעולים החדשים נצלנים. סופה חושבת שהחברה המקומית מקבלת בצורה לא נכונה את העלייה ולא נותנת את ההזדמנות לעולים להראות את היכולות שלהם. לנדבר מוסיפה שהמטרה של העולים היא לא להזיק לציבור אלא לעזור ולקדם את הארץ בכל מיני דרכים על מנת לשפר את אורח החיים עבור כולם. לפני כמה שנים נהרג חייל שהיה ממוצא רוסי. הוא לא חיי באושר ובטח שלא בעושר, תנאי החיים שלו היה קשים. הוא חש השפלה, אפליה ודחייה מהחברה עקב שלל סטיגמות שלא הופסקו עד רגע מותו. החייל נלחם למען אותה החברה שהשפילה ולא קיבלה אותו. בסופו של דבר, החייל הרוסי מת במסגרת שירותו הצבאי כגיבור וכחלק מהעם למרות האפליות המרובות שחווה. לא כל העולים מברית המועצות חיים ברווחה עם שלל וממון. כאשר שודר המקרה המצער בתקשורת, הציבור הישראלי נדהם כי הם שמעו על המצב הנתון כפי שהוא ללא שום אפליות והציגו אותו בתקשורת כמו כל אזרח ישראלי ממוצא רוסי, ללא שום מסיכות, סטיגמות או אפליות. בתחילת העלייה הייתה הרבה גזענות כלפי העם הרוסי. המצב הכלכלי שלהם לא פרח, הם הגיעו כמעט בלי שום דבר ובמקום שהציבור יחזק את העולים החדשים, הם התקבלו עם אפלייה ומבלי לקבל הזדמנות להוכיח למה הם באמת מסוגלים. סופה כותבת את המאמר הזה מתוך נקודת מבטה וממה שהיא הרגישה וחוותה. אי אפשר להתעלם מהכאב שסופה מפגינה בכתיבתה. מה שנגע בי הם המשפטים הבאים: "לא ייתכן שמדינה, שהשנה אנחנו חוגגים את שנת ה-‎50 שלה, ובעצם הקיום של המדינה הוא לא בסימן שאלה, אלא נשאלת השאלה אם יהיה המשך של העלייה, אנחנו צריכים את העלייה הזאת, ולא ייתכן שהיחס לעולים יהיה כמו שהוא קיים, לא ייתכן שבתוך החברה נמצאת חברה נוספת, לא ייתכן שאנחנו לא יודעים מה קורה עם השכן שלנו. לא יכול להיות שהרגש שלנו, של איש כלפי רעהו, לא יהיה רגש אנושי, של חברה שבעצם תמיד היינו גאים בה"

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

 

 

לקוחה תמונה מתוך אתר :  shutters took ( לא של זכויות יוצרים)

:פרק שלישי

:ייצוג בתוכניות טלוויזיה

 

כאשר התמקמו עולי ברית המועצות בארץ גם הם השתלבו בתוכניות שונות. למשל תוכנית בשם " לאהוב את אנה". תוכנית זו עוסקת בלמצוא זוגיות בשביל מישהי מפורסמת שהיגרה מברית המועצות. אנה אהרונוב היא רקדנית ומורה לריקודים ישראלית שהתפרסמה בעקבות התוכנית "רוקדים עם כוכבים". היא השתתפה בתוכניות "הישרדות וי אי פי" ולקחה חלק בפסטיגלים שונים. אנה נולדה בקירגיסטן  ועלתה לארץ בגיל 18. בפרק הראשון אנה מדברת עם ידידה הטוב על התוכנית שבה היא הולכת להשתתף ואומרת שהיא הולכת להיפגש עם פסיכולוג כחלק מהתוכנית והיא אמורה לספר לו הכל על תחושותיה כדי למצוא את הבן זוג המושלם. בשיחה ביניהם אפשר לראות סטריאוטיפים שונים כגון "זה קטע הזוי רוסים לא הולכים לפסיכולוגים, אני לא מכיר אף רוסי שהלך לפסיכולוג כאילו אנחנו מטפלים בעצמנו לבד". אנה עונה בתגובה: "כי אצל רוסים פסיכולוג זה לאנשים חולי נפש, אני מניחה שההורים שלי ואחותי לא יבינו למה פסיכולוג, זה הכי קיצוני שיכולתי ללכת". אפשר לראות את הסטיגמה שרוסים הם מבחינתם צריכים להתמודד לבד ללא שום סיוע בחיים, גם כאשר קשה. אנה מציגה פסיכולוג כמשהו שאינו נורמטיבי אצלה בעדה ואפילו קיצוני. בחברה הישראלית לא כל האנשים הולכים לפסיכולוג כי הם "חולי נפש". אנשים צריכים לפרוק ולקבל תמיכה ושמישהו יקשיב להם. לא לכולם יש אנשים שיאכילו אותם ואת הבעיות שלהם. לפי העדה הרוסית, זה לא דבר שמקובל או נפוץ. במהלך הפגישה של אנה והוריה, היא מספרת שבגלל המקום שהיא הגיעה ממנו, ברית המועצות, המורשת הותירה חותם רציני על התנהלות חייה. לכן קשה לה להתפשר על דברים מסוימים ובעיקר כשזה נוגע לבחירת בני זוג. זה לא מקובל בעדה לעשות מה שבאמת רוצים מכיוון שעלולים לשפוט אותה על בחירות מסוימות. היא אינה רוצה לחיות עם ביקורת ולכן חיה לפי ציפיות החברה במקום לעשות מה שהיא באמת הייתה רוצה.
[5]סדרה נוספת היא "ארץ נהדרת". ארץ נהדרת היא תוכנית סאטירה אשר מרבה לחקות אנשים מכל מיני סוגים ומכל מיני עדות. כך למשל חברי כנסת, זמרים, שחקנים ועוד מפורסמים רבים. כל פעם הפרקים שונים ומנסים כמה שיותר להציג לנו את הדברים הרלוונטיים של המציאות בצורה הומוריסטית. מכיוון שהתקופה לא פשוטה בימים אלו, התסריט מדבר על קופאית בשם לובה ועל הדרכים להתמודדות שלה בתור קופאית בזמן הקורונה. בפרק זה לובה מדברת עם מבטא רוסי כבד, עם הרבה שגיאות והיא לא מדברת ברור. כאן אפשר לראות שלא כל הרוסים אמידים בישראל. לובה היא דוגמה לסוג נוסף של עולים מברית המועצות שמתמודדים עם קשיים כלכליים ובעיות יומיומיות כמו כל ישראלי אחר. היא אישה פרימיטיבית אשר עובדת בסופר ומרבה לריב עם לקוחות בסופר, אישה ממורמרת וגם אישה לא מבוססת כלכלית.
[6]תוכנית נוספת שהקהל הישראלי מרבה לראות היא התוכנית ״שנות ה80״. בתוכנית רואים הרבה אנשים ועדות שונות, איך הם מתלבשים ומתנהגים בצורה סטראוטיפית בדומה למה שהציבור חושב על העדות השונות. למשל ממוקה וויטאלי הם קווקזים אשר עובדים במכולת. אין להם הרבה אוצר מילים בעברית וגם כשהם מדברים בעברית, הם מדברים בעברית לא תקינה. הלבוש שלהם קדום כמו שקווקזים נהגו להתלבש בעבר. הסטיגמות על קווקזים כוללות: הם שעירים, שוביניסטים, אלימים, תקועים בזמנים של פעם, נוהגים להתחתן בגיל מוקדם (נישואים מאורגנים), יש להם אף עקום וגדול ועוד.. בסדרה אפשר לראות שממוקה עם תכשיטים ראוותנים בצבע זהב. ויטאלי עם כובע ישן בעל זקן ולא מטופח בדומה לסטראוטיפים. בסדרה הם לא אנשים משכילים במיוחד וכל היום הם בעיקר רבים. באח הגדול ,2020 נכנס מתמודד קווקזי אשר בתחילת התוכנית היה קשה לדיירי הבית לקבל את הערכים שעליהם הוא גדל. מכיוון שהוא לא רצה ולא יכול לפנות את הצלחת שלו אחרי האוכל (בגלל שזה לא נהוג אצלם בעדה). האישה היא זאת שצריכה לשרת את הגבר שלה וזה מוכיח כמה הגברים הם שוביניסטים בעדה הקווקזית, מה שלא התקבל בברכה עם שאר המשתתפים.
[7]תוכנית נוספת היא "האלופה". האלופה היא טלנובלה ישראלית שגדלתי עליה משנת 2006 עד לשנת 2009. הסדרה עוסקת בחיים של שחקני כדורגל. בסדרה משחק ולדימיר פרידמן אוליגרך ארמני (גם הם עולים מברית המועצות) אשר אשתו יצאה איתו רק בזכות מעמדו בחברה והכסף שלו. הוא ידע שהיא לא אוהבת אותו והיא התחתנה איתו בגלל אמידותו הכלכלית. אולם הוא מחליט להינשא לה כדי ליצור רושם של אוליגרך שיש לו הכל, כולל אישה יפה וצעירה ממנו. לולדימר לא חסר שום דבר מלבד אהבת אשתו והוא מנסה לעשות הכל כדי לכבוש את ליבה אך ללא כל הצלחה. הסטיגמות על ארמנים כוללות שהם אוליגרכים, עבריינים, אמידים, טובים במכירות, בעלי רושם מאיים ועוד. בסדרה אפשר לראות שהם מאמצים את הסטיגמה ואכן השחקן הוא אוליגרך ויש לו עובדים תחת חסותו ואף תנין לבדר אותו ולהפחיד אחרים. לפני מאות שנים רוב הארמנים היו סוחרים עשירים אבל כיום הם כמו כל אדם רגיל ורבים אף חיים עם קשיים כלכליים. בכל עדה יש את האוליגרכים ויש אלו שהם פשוטי העם.
 

 

 

 

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

 

 

 

מתוך האינסטגרם של שנות השמונים                                                                                 מתוך האינסטגרם של אנה אהרונוב

 

:פרק רביעי
:המפורסמים שעלו מברית המועצות והצליחו בעקבות הפרסום התקשורתי
 

[8]סופיה מצ'טנר היא לא אחת מהדוגמניות הרגילות ומאחורי ההצלחה המהירה שלה, ישנו סיפור מטלטל. היא גדלה בחולון שבישראל. בגיל 6 הוריה התגרשו והיא ואחיה גדלו עם אמם. מצבם הכלכלי באותה תקופה לא היה טוב אומרת מצ'טנר בראיון בערוץ 22 "לא היה לנו כסף לקורנפלקס". סופיה הייתה עוזרת בענייני הבית ושמרה על אחיה הקטנים כמעט כמו אימא שנייה שלהם וגם לפעמים היא הייתה עוזרת לאמה בלנקות בתים. אפשר להבין שסופיה ומשפחתה לא השתלבו טוב מבחינה כלכלית וחברתית. זו הוכחה לכך שלא כל הרוסים מבוססים כספית ומשתלטים על מקצועות רווחיים בעוד נוטלים עבודות של אזרחים יוצאי עדות מזרח. סופיה ומשפחתה הן דוגמה לכך שהתקשורת והיופי יכולים לתמוך ולשדרג קריירה של כל אדם ללא קשר לעברו או מוצאו. אימא שלה עבדה בניקיון בכדי לפרנס את המשפחה, אך למרבה הצער הילדים לא ראו אותה הרבה בבית ולכן סופיה לקחה את האחריות של האימא. סופיה מצ'טנר חלמה על מיטה משלה, מראה חדשה וארון משלה. סוכנות רוברטו גילו את הילדה בעלת הפוטנציאל לדוגמנות. התקשורת זינקה לסקר ולראיין את מצ'טנר בכל מקום אפשרי כמו חדשות וגיא פינס. בעזרת הפרסום התקשורתי, היא קיבלה אלפי קמפיינים בישראל ובינלאומיים כמו: מארק ג'ייקובס, דיור, מגזין ווג רוסיה, קמפיין גינדי ואף פרזנטרית של המותג הישראלי ללין. הקמפיין הראשון שקיבלה היה דיור והיא התקשרה מיד לאימא שלה ואמרה "אימא התקבלתי לדיור את יכולה להפסיק לעבוד".
[9]בן אדם נוסף הוא גיורא זינגר, כיום בן 36 ועלה מאוקראינה לארץ ישראל.
 הוא קומיקאי, תסריטאי ושחקן ישראלי. יצא לי להיתקל בגיורא בעקבות סטנדאפים שלו אשר מבוססים על מקרים מילדות ובתור מתבגר בארץ, באילו דרכים הוא חווה את חייו עם הורים האוקראיני ואיזה חינוך הוא קיבל מהם. הוא בעיקר מנסה להראות שאפשר להיות סטנדאפיסט גם בלי לרדת נמוך ולהיות סטראוטיפי. בסטנדאפים שלו הוא משתמש בסטראוטיפים שונים כמו: "לרוסים לא קר", "רוסים לא מתגרשים", "רוסים זה עם שלא מחרטט", "רוסים מעבירים ביקורת", "אסור לשרוק בבית של רוסים", "רוסים נוהגים לשבת לפני שהם נוסעים למקום מסוים" ועוד. גיורא מצחיק, מוכשר ובעיקר זוכה להצלחה בזכות הבדיחות והסטראוטיפים שהוא מכניס בסטנדאפים שלו. הסטריאוטיפים שהוא מציג באים ממקרים שונים בחיים. אמנם לא כל הרוסים הם כמו שהוא מייצג אותם, אבל עולים מברית המועצות מבינים את הפואנטה. גם אם זה לא מתאר כל אחד ספציפי, סביר להניח שהם מכירים מישהו שזה כן נכון לגביהם.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לקוח מתוך האינסטגרם של סופיה.

 

:פרק חמישי
:עולים מברית המועצות ברשתות החברתיות
 

[10]נפתחה קבוצה ב"פייסבוק" בשנת 2014 של "רוסיות חסרות הומור". הקבוצה הזו נפתחה כדי  "לגייס תמיכה לקמפיין קטן כנגד מקרה מסוים של התבטאויות מיזוגניות וגזעניות כלפי נשים ממוצא רוסי" ולצורך הזדהות ותמיכה הדדית בין חברי הקבוצה על חוויות שעברו בברית המועצות, בארץ ועל מקרים חריגים וגזעניים שאנשים אחרים לא יבינו. בקבוצה הזאת ניתן לראות נשים שמספרות אחת לשנייה על הדרך שבא הן עלו לארץ ובנוסף הן משתפות פעולה לצורך סיוע לקשישים בודדים שעלו מברית המועצות או עזרה התנדבותית עם ילדים של משפחות רוסיות לבידור והורדת לחץ מההורים בעקבות הקורונה. מישהי שנמצאת בקבוצה כתבה פוסט על הפעולות שעושים כיום בגלל הקורונה בכדי להיות נקיים יותר ולשמור על הבריאות. הרבה מנהגים תמיד היו שגרתיים בקרב רוסים וזה לחלוטין היה חינוך מסורתי מברית המועצות. היום פתאום כל העולם הבין שצריך לעשות את הפעולות הבאות באופן שגרתי: כשנכנסים מבחוץ מורידים נעליים ("יאללה, טפצ'קי!"), שטיפת ידיים כשנכנסים לבית, לפני האוכל, אחרי האוכל, בין פעולה לפעולה, הפרדה מוחלטת בין בגדי בית לבגדי חוץ (כן, מחליפים לחלוק או בגדי בית כשבאים מבחוץ), כשחולים לא הולכים לקופת חולים ("מה פתאום להדביק את כל האנשים במרפאה?!"), שימור של ירקות ופירות בצורה אינטנסיבית (כולל אבטיח חמוץ, כדאי לטעום), ניצול כל האוכל בבית כולל שאריות פתיתים שנלכדו בפינת המקרר בשבוע שעבר (חס וחלילה לבזבז אוכל כשיש אנשים רעבים בעולם), הסתגלות מהגיל הרך לעמידה בתורים והמתנה בסבלנות (תוך כדי שאנו לא נוגעת בכלום).

 

אפשר לראות במהלך סיפורים אשר הנשים משתפות על פחד שישראלים יגלו על מוצאם האמיתי בעקבות כל מיני סימנים שיש לעדה הרוסית למשל האות "ר" היא מאוד מצלצלת וברורה ושונה מה"ר" של הישראלים. יש סטריאוטיפים שונים שעולים מתוך הקבוצה הם: "לא כל רוסיה הייתה קרה ואפורה", ״תישטפי ידיים טוב- טוב אתן הרוסיות ידועות כמפיצות מגיפות״, "אצלי בבית אני ואימא מקבלות פרחים ליום האישה", " מתנשאת", "אה איפה כל הזונות".

דיון ומסקנות:

סטריאוטיפים הם סוג של סטיגמה על אנשים השייכים לקבוצה מגוונות ושונות בחברה. כלומר, הכללה של אנשים. נוסף על כך  הוא מונח עולמי שאנו משתמשים בו גם ללא תשומת לב. כאשר יש קבוצה עם אנשים שבאים ממוצא שונה או בעלי עקרונות שלא דומים לשלנו, אפשר להבין שהאישיות שלנו שונה וייחודית בניגוד לקבוצה שאנחנו לא חלק ממנה. בעקבות זאת התוצאה היא שאנו מארגנים תופעות חברתיות על פי נתונים משותפים ומגיעים למסקנה אשר מכלילה את כל חברי אותה הקבוצה. החברה נוטה לייחס לאנשים בקבוצה שלנו מאפיינים ועקרונות דומים למה שאנחנו מאמינים. זה עלול להטעות את שיקול דעתנו ואף לגרום לנו לפסול את הבן אדם.
[11]תקשורת ציבורית היא תקשורת אשר מעבירה לציבור את המידע הכי עדכני  והרלוונטי שהציבור אמור לקבל. התקשורת הציבורית מתבטאת באמצעות טלוויזיה, עיתונים, רשתות חברתיות, רדיו, אפליקציות ועוד. לתקשורת יש השפעה גדולה להבניה החברתית של המציאות מכיוון שהיא אומרת לציבור על מה לדבר באופן עקיף. בתקשורת שחקנים חברתיים מנסים ליצור משמעות סובייקטיבית למציאות המוצגת בחדשות תוך ניסיון להציג אותה כאובייקטיבית מתוך אינטרסים אישיים. כתוצאה מכך כאשר השחקנים החברתיים בחברה מציגים לנו לדוגמה אישה עולה מרוסיה עם מבטא כבד שעובדת בסופר סביר להניח שהציבור יחשוב שזה המקום שבו רוב הרוסיות עובדות.

החלטתי לבחור בנושא " סטראוטיפים על עולים מברית המועצות" היא בכדי להעלות את המודעות בקרב הציבור שסטיגמות לא מעידות על הבן אדם עצמו בגלל המוצא שלו. התקשורת נוטה להשתמש בסטראוטיפים על עדות שונות והם עלולים לפגוע בעדה גם אם זה לא נועד לפגוע אלא לצחוק על הסטראוטיפים השונים. התקשורת משפיעה רבות על הציבור ולכן הציבור עלול להזכיר את הסטראוטיפים לאותו אדם בעל המוצא שלו בכדי לנסות לפגוע בו. החלטתי לחקור את הנושא לעומק, חיפשתי באתרים שונים, ברשתות חברתיות שונות שאלתי אנשים שנתקלו בסטיגמות שקשורות לעולי ברית המועצות לשעבר וילדיהם.


המסקנות שהגעתי עליהן במהלך העבודה היא שלא משנה כמה השנים עוברות אנשים זוכרים את הסטראוטיפים שהם חוו בילדותם או חווים היא צלקת שתישאר לכל החיים. הסטראוטיפים על המוצא תמיד ישארו ולצערי רוב האוכלוסיה תתקל בקשיים בעתיד בגלל מוצאם האחר. במקום לצחוק על הסטראוטיפים הלא נכונים משתמשים בהם בכדי להעליב את אנשים ולתת להם תחושה של אי שייכות לארץ ולהתבייש במי שהם ובמה שהם.
 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 :ריפלקציה
 

בעקבות העבודה נתקלתי בקשיים בחיפוש המקורות, זה לא היה פשוט בשבילי.  חשוב לציין שלרוב הסטראוטיפים על רוסים הם על המין הנשי לעומת המין הגברי שלא מזכירים עליהם כל כך הרבה סטראוטיפים. למרות זאת, אני מאוד נהנתי לכתוב את העבודה שלי על סטריאוטיפים שקשורים לברית המועצות. מכיוון שאני בתור ילדה לשני הורים אוקראינים, חוויתי גזענות ושמעתי הרבה סטריאוטיפים כמו שציינתי בעבודה. כאשר הייתי קטנה, התביישתי בזהות שלי ושל מוצא הורי, לכן לא רציתי לדבר ברוסית עם ההורים שלי ליד החברים שלי בגן. הרגשתי שמסתכלים עלי באופן מוזר גם אם זה לא היה נכון. לעתים קרובות טיילתי בשכונה שלי וכל הדרך הייתי מדברת ברוסית עד כשעברתי ליד הספסל שבו השכנים שלי ישבו. באותו רגע הייתי מפסיקה לדבר או שעברתי ישר לדבר בעברית. אני די בטוחה שלשכנים שלי לא באמת היה אכפת באיזו שפה אני מדברת אבל לי היה אכפת. אבא שלי הסתכל עלי ולא הבין למה אני מפסיקה לדבר ברוסית או משנה את השפה פתאום. בסופו של דבר הסברתי לו שאני מתביישת ומעדיפה לדבר בשפה העברית. אבא שלי לא נשאר אדיש ואמר ״יום יבוא ותודי לי שאני ואימא מלמדים אותך את השפה הרוסית״. אפשר לומר שאחרי שנים רבות הוא באמת צדק ואני שמחה שאני חלק מהעדה האוקראינית ואני גאה במי שאני ובמוצא העדתי שלי. אירוע נוסף שחוויתי ולכן החלטתי לעשות את העבודה בנושא התרחש כשהייתי בגן. הגננת חילקה כל מיני כובעים מכל מיני סוגים ואני זוכרת שהצבעתי שאני רוצה כמעט על כל דבר שהיא הציעה עד שהיא הציעה כובע של נזירות דווקא כשלא הצבעתי. היא שמה לי ועל חברה שלי שהיא רוסיה את הכובע הזה. חשוב לי להדגיש שאני לא נוצריה אלא יהודיה מאה אחוז ומבתים של רבים מנהיגי קהילות מלפני מלחמות העולם. אימא שלי הייתה מאוד בשוק כשהיא ראתה עם איזה כובע אני מסתובבת בגן. אימא שלי לא נשארה אדישה לסיפור והיא רבה עם הגננת שבסופו של דבר התנצלה. למרות ההתנצלות, היחס מאותה סיטואציה נחרט בזכרוני כעלבון שנבע בשל המוצא המורשתי שלי, מה שגרם לי לחסור בטחון במשך שנים רבות. מקרה נוסף חוותה אמא שלי בתור עולה חדשה לארץ כשהיא עבדה והייתה בהכשרה. אישה פרסיה שהייתה ממונה על ההכשרה שאלה שאלות כמו מאיפה היא הגיעה ובסוף השיחה היא אמרה לה "כל הרוסיות זונות אבל את חמודה". באותה תקופה אמא שלי הייתה רק ארבעה חודשים בארץ, כך שהיא לא באמת הבינה על מה מדובר ומשמעות המילים. רק כאשר היא שאלה את אחת מהחברות שלה, היא הבינה מה שהאישה הגזענית והחסרת תרבות אמרה לה. העבודה עוררה בי רגשות מעורבים בעקבות סטיגמות חדשות שלא נחשפתי אליהן עד עכשיו. למשל כשמישהי סיפרה ב"פייסבוק" בקבוצה של "רוסיות חסרות הומור". אישה זרה ניגשה לאישה הדוברת רוסית במהלך שיחתה עם אישה אחרת ואמרה לה את המשפט הכי גזעני ופוגע והכי לא נכון לדעתי: “תשטפי ידיים טוב- טוב, אתן הרוסיות ידועות כמפיצות מגיפות״. אני חושבת שאין לה שום זכות לומר דבר כזה לאישה רוסיה ולכל בן אדם אחר, בעיקר כשהיא לא מכירה את הבן האדם. אני מאוד מאוכזבת ומופתעת שיש גזענות ברמה הזאת עדיין בשנת 2020.
 מה שנותר לי לקוות זה שעם השנים הממשלה תעשה משהו על מנת לתמוך בעולים מרוסיה ותספק מידע וכלים לסיוע בשביל התאקלמות פחות מלחיצה. אני באמת מקווה שיתרחש שינוי משמעותי בקרב האוכלוסייה המקומית והגזענות תפחת.

 

 

 

 

 

 

​

 

ביבליוגרפיה:

 

אקס נט "כן, אני סיפור סינדרלה, אפשר להתקדם הלאה?":
https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4983589,00.html

גיורא זינגר סטנאפיסט:
 http://giorazinger.com/

האלופה טוטאל:
http://www.2all.co.il/web/Sites/MORITI/PAGE4.asp

הכנסת "יא. עמדות בחברה הישראלית כלפי העולים מחבר המדינות": https://www.knesset.gov.il/Tql/knesset/Knesset14/html/19980216@19980216036@036.html

"חדשות וטלוויזיה" חוברת לימוד.
 

טקסטולוגיה "מונחים בסוציולוגיה":
https://www.textologia.net/?p=28388

מאקו "ארץ נהדרת" :
 https://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/eretz_nehederet-s17/VOD-30a0c654f5ee071026.htm?sCh=19cc03b59965f610&pId=957463908

מאקו "לאהוב את אנה":
https://www.mako.co.il/tv-loving_anna
 

סטריאוטיפים: https://www.mchp.gov.il/pikuach_pnimiyati/merkazia_chinuchit/Documents/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-.pdf

פורטל הרפואה של ישראל "סטראוטיפים" :
https://www.infomed.co.il/definition-4683/

רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן: https://www.facebook.com/groups/781518758549418/

רשת שנות השמונים: https://13tv.co.il/featured-series/shnot-hashmonim/season-05/clips/

מקור מתוך אתר פורטל הרפואה לישראל:
https://www.infomed.co.il/definition-4683/

[2] מקור מאתר מתוך:
https://www.textologia.net/?p=28388
טקסטולוגיה, מונחים בסוציולוגיה, הגדרה

[3] מקור מתוך תחקיר, כתיבה:
https://www.mchp.gov.il/pikuach_pnimiyati/merkazia_chinuchit/Documents/%D7%A1%D7%98%D7%A8%D7%90%D7%95%D7%98%D7%99%D7%A4%D7%99%D7%9D-.pdf
תושיה שרון, פוקסנבוים ענת, בישאו לגסה, משרד החינוך המנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער האגף, לחינוך ולהדרכה בפנימיות, סטראוטיפים דעות קדומות וכל היתר

מקור מאמר:
[4]לנדבר סופיה (1998 הכנסת), "יא. עמדות בחברה הישראלית כלפי עולים מחבר המדינות"

[5] מאקו, ארץ נהדרת
 https://www.mako.co.il/mako-vod-keshet/eretz_nehederet-s17/VOD-30a0c654f5ee071026.htm?sCh=19cc03b59965f610&pId=957463908

[6] מקור מתוך אתר רשת, שנות השמונים
https://13tv.co.il/featured-series/shnot-hashmonim/season-05/clips/

[7] מקור מתוך אתר האלופה טוטאל
http://www.2all.co.il/web/Sites/MORITI/PAGE4.asp

[8] מקור מתוך אתר אקס נט
https://xnet.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4983589,00.html

[9] מקור מתוך אתר גיורא זינגר סטנדאפיס
http://www.giorazinger.com/

[10] נלקח מתוך קבוצת פייסבוק של " רוסיות בלי חוש הומור וחבריהן "
 

 מקור מתוך חוברות לימוד של "חדשות וטלוויזיה"[

​
 

:כתבה מצולמת על סטראוטיפים של ההורים שלי שבאו לארץ מברית המועצות

 

התחלה: במהלך עבודת הגמר עסקתי בנושא סטראוטיפים על עולים מברית המועצות. בתור ילדה שנולדה לזוג הורים שעלו מאוקראינה, אני מרגישה מחוברת מאוד לנושא, בין אם זה באופן ישיר ובין אם זה באופן עקיף ורציתי לראות האם ההורים שלי חוו סטראוטיפים בתור עולים חדשים מברית המועצות ואם כן איך הם התמודדו איתם.
לכן החלטתי לראיין את שני ההורים שלי אשר ידברו על התמודדות עלייתם והאם הסטראוטיפים השפיעו על תחושת השייכות שלהם למדינה והאם הם עדיין נתקלים בסטראוטיפים אחרי אחרי שהם כבר מעל ל20 שנה אזרחי מדינת ישראל.

סוף: אפשר לראות למרות הסטיגמות שחוו בתחילת עלייתם הם לא באמת הכניסו לזה חשיבות לחייהם. הם לא נפגעו ומנקודת מבטי אפשר לראות שהם אנשים שיודעים לא להיפגע מאנשים זרים שלא רלוונטיים בחייהם ולא נותנים לשום סטיגמה או מילה רעה להשפיע עליהם ועל תחושת שייכות לארץ ישראל.

[1]11]